• טל אלי

החשמל של טל חלק א' - חג חירות מוטורית מחשמל במיוחד בימי קורונה

עודכן ב: אוק 19

הערת המחבר: הפוסט הזה בא לתאר בעיקר רשמים אישיים וחוויה אישית, הוא בשום אופן לא בא להחליף את השרשור של 'מי מפחד מחשמל' (טרילוגיה מרתקת) ששימש עבורי כהכנה קריטית למשימה. אם מישהו מתכנן לעשות את זה, תעברו היטב על המילים שם משני הכיוונים.


חג חירות שמח שהיה לסגר אחד ארוך הוא רגע מכונן עבורי ועבור מערכת היחסים המורכבת שלי עם הגרוטפלצת.

רכב שגרם לי לתסכול רב. במיוחד אחרי כל פעם שהלכתי איתו למוסך (x זמן לאחר מכן) וחזרתי עם ההבנה שאני עדיין לא יודע לתחזק אותו בעצמי. אני משוכנע שפסיכולוג יידע להגיד איך קוראים לזה. זה בטח קשור לאגו והסופר אגו ואיזה דיסוננס ביניהם. בסוף זה מסתכם בגידוף הרכב, בעיטה לגלגל ודילוג על רגל אחת הביתה (זה כואב לבעוט בגלגל MAXIS). בתהליך ההתבגרות שלפעמים לוקח קצת יותר זמן, אנחנו מבינים ומקבלים את הפער בין מה שתכננו לבין מה שקרה. אני עדיין מנסה להסביר לעצמי בן התשע שחי עמוק בתת מודע שלי- שזה בסדר שאני עובד בהייטק ולא בתור אינדיאנה ג'ונס או ברונטוזאור.

ימי הסגר שנגיף הקורונה הביא עימו היוו לפתע הזדמנות- לא צריך את הרכב לכמעט חודש(!). חמוש במעט כלים שהגיעו אליי בירושה מסבי היקר ז"ל ומוטיבציה ששואפת לאינסוף (ומתבדרת) החלטתי שזהו, אותו שמן מנוע שנעלם לי במהלך נסיעה בלבד (וללא פיח שחור) מפסיק את ההתנהגות המוזרה הזו ונשאר במנוע. ואז גם בדיוק רגע אחרי החלטתי שזה הזמן לקחת את העניינים לידיים ולפרק את צמת החשמל ברכב (סיפור ארוך, דיברנו כבר על תכניות).

אם יש משהו שאנשים שדיברתי איתם לא עושים- זה לפרק את צמת החשמל. אבל לאף אחד מהם לא קרה שיום אחד בזמן שהם נוסעים הביתה בשעת ערב מאוחרת הם ראו ניצוצות מאזור ההגה ואז נפלה עליהם משקולת של חוטי חשמל מאולתרים ביותר.



בזמנו, בשלב הראשון, עשיתי מה שמכונה 'ניקוי חשמלאים', וכל פעם שחשבתי להתחיל להעמיק פנימה ולצלול, הידהד בראשו קולו הצרוד של גיתאי שאומר 'use the force' או שבעצם זה היה 'תתכונן לחודש של לילות ארוכים שבו האישה תנעל אותך מחוץ לבית'. הייתי מוצא עצמי מתרחק מחשמל הרכב, מצקצק על עצמי בלשוני ובמבט סמי-קשוח אומר לצמת חשמל, I'll be back. עד כדי כך האמנתי לעצמי, שאפילו השארתי את זה רק עם האיזולירבנדים, כי הרי עוד רגע אני אטפל בזה כמו שצריך.

נריץ קדימה שנה וחצי וחזרה לקורונה ולעובדה שהייתי עם חודש פנוי בצפון ורכב שאין לו שום הצדקה לנסוע (שזה כנראה נכון לכל ימות השנה). התחלתי לפרק פלסטיקים, מושבים, ריפודים, בידודים וכל מה שעומד ביני לבין צמת החשמל. על הדרך הוצאתי קרוב ל-700 ק"ג (בלי להגזים) של חול שהיו בין השטיחונים לפח. לוח שעונים, תעלות מיזוג, כל דבר שלא מרותך מצא את עצמו בחוץ. אם תהליך הפירוק הזה זר לכם, תקדישו לו מראש יום שלם, במיוחד אם תרצו להחזיר את זה כמו שזה היה. דרך אגב, זו אחלה של הזדמנות לנקות כל דבר שאי פעם רציתם, החל מתעלות מיזוג אוויר (למי שיש) ועד לדברים שהסתתרו מאחורי לוח השעונים.

את הצמה האחורית פירקתי בהצלחה. זה רק דרש פירוק של מיכל הדלק לשליפה סופית. בטנדר הזה זה די פשוט- חוץ מפנסים, נעילה אחורית ומדיד דלק אין שם באמת משהו שמצדיק חשמל. רק לדאוג שבקונקטור שנכנס לקבינה מסמנים טוב-טוב איזה חוט הולך לאן (שזה בעצם נכון לכל חוט באשר הוא) כי גם תמונות עושות פחות הגיון אחרי שלושה שבועות שחוזרים להרכיב.

אמרתי לעצמי-

'איזה שטויות'.

'חודש עאלק'.

'עוד היום אני מסיים לפרק את כל צמות החשמל וזהו'. Little did I know.

החלק הקידמי, הקבינה ותא המנוע, נתנו לי מהלומות שהותירו אותי הלום ובוכה. פירקתי כל מה שעמד ביני לבין הצמה ונותרתי מול מצב שהיה נראה לי לא סביר בעליל. בעודי מקלל את היפנים, ניצבתי מול בעיה שבאופן לא ברור החוטים נכנסים בתנועת מלקחיים מאזור המנוע לתא הנהג דרך חורים קטנים, שאין שום סיכוי שאני יכול למשוך את כל הדבר הזה מצד אחד לשני.

שאלתי בקבוצה בפייסוש- מה עושים?! - פתיחה על הרכב ונסיון לעבודה חוראנית או חיתוך של כל מה שמפריע ומשיכה החוצה? קשה להבין את הלחץ שנח על כתפיו של מישהו שהתחיל טיפול שאין ממנו באמת דרך חזרה, במיוחד כשהדרך חזרה ממנו לא ממש ברורה. בעודי מסנוור מהחוטים שמקיפים אותי, קללות שנשפכות כמו גשמי מונסון, הגיעה תשובה.

קצת כמו מיאגי שנותן אמרות של אמת פשוטה, גיתאי אמר כמעט את המובן מאליו. אלא שבמצבי- זה בדיוק מה שהייתי צריך. "לא ריתכו את הרכב סביב הצמה". ככה פשוט, ככה נכון. מצאתי שני מחברים בכל צד שהולך לתא מנוע שהיו קבורים באיזולירבנד כמו תות'-ענח-אמון וככה קרסו כל המחסומים ביני לבין הצמות. שלושה ימים- אחד לפירוק כלל תכולת הרכב ועוד יומיים לפירוק כלל הצמה מתוך הרכב כולל סימון של כל מחבר.

להלן טיפ חשוב: מסמנים כל מחבר, גם אם הוא לא הולך לשום מקום (סמנו אותו בתור "שום מקום"), יכול להיות מצב תיאורטי שבו סימונים יפלו לכם ואז תתחילו לגרד את הראש מי הלך לשום מקום ומי לאיבוד.

סתם אומר, שמעתי מחבר שזה קרה לו.


שנדבר?