בלימת החירום שכמעט נגמרה באסון

״מי שהעביר את האוטו הזה טסט צריך לשבת בכלא.״

אוטו חדש. אפילו לא בן 3.

מטופל ומצוחצח.

רק לפני חודש עבר טסט.

והנה אנחנו מסתכלים עליו, ולא מאמינים.

הרפידות - אינן. נשאר רק ברזלים. ואפילו זה בקושי.

הדיסקים - עם מדרגות שלא היו מביישות את מצוקי מצדה.

״סיכוי טוב שהדבר היחיד שהיה עוצר אותו בבלימת חירום זה הפגוש של הרכב ממול״

ככה, במילים האלה ממש, סיכמנו את האירוע.

אתם קולטים?

אוטו חדש. שנה עד הטסט והטיפול הבא. לוקח את אשתי וביתי בת השנה וחצי כל יום לגן ולעבודה....

... ומתחת לכל הנראות המרשימה של הג׳יפון המתוקתק חסר רק דבר אחד...

בלמים.

אלמלא סוויץ בראש, אולי לא הייתי יושב עכשיו וכותב את השורות האלה.

אולי הייתי יושב עכשיו באיזה בית חולים במרכז הארץ, כוסס ציפורניים מחוץ לחדר ניתוח ושואל את עצמי ״איך לעזאזל כל זה קרה?!״

אבל זה לא קרה.

בזכות גיתאי -- לקחתי את הרכב לידיים.

אפילו לא הייתי צריך לתקן שום דבר בעצמי.

רק להבין מה אני רואה מול העיניים - ומה המשמעות.

לראות את המכונה שמאחורי הדשבורד וגלגלי המגנזיום.

כנראה הצלתי את חיי המשפחה שלי. כבר הבנתם שזה היה ״שניות מאסון״.
 

אז עכשיו אולי כדאי שתדעו כמה פשוט זה היה.

לפני כמה שבועות עשיתי אצל גיתאי סדנת ״הארי המזוהם״. שם סקסי ל״טיפול 10,000״. במהלך הסדנה הבנתי מהר מאוד שהחלפת השמן, הפילטר, ומסנן אוויר בטיפול הזה הם בעצם החלק הזניחים. למדתי שזו ההזדמנות היחידה בעצם, אולי למעט הטסט (שכבר הבנתם מה הוא שווה...) - - לבדיקה רצינית של כל מערכות הרכב.

חזרתי מהסדנה עם 4 עמודים של בדיקות שלמדנו לעשות בעצמנו.

ארבעה עמודים שמבחינת גיתאי, אמורים להשלים בכל טיפול שנתי ברכב (ואפשר גם לעיתים קרובות יותר.)

כשהאוטו על הליפט וגיתאי לצידך, זה לוקח שעות בודדות.

כשהאוטו על הקרקע... ואין צל... וחום יולי אוגוסט... ואתה לבד... זה לוקח קצת יותר.

התחלתי מהאוטו שמתאים יותר לחשוד בו מבין השניים שבחניה - הצרפתייה בת ה-10 שלי.

מי שמכיר צרפתיות יודע שהשנים שלהן חולפות כמו שנות כלב. (או לפחות כמו הכלב בן-כלב שהינדס את הדרעק הזה.)

עשר שנות כביש לצרפתיה הן בערך כמו 30 שנה ליפנית. אז לא באמת הופתעתי כשכבר בסעיף הראשון ברשימה - תושבות - מצאתי תושבת מנוע שבורה.

על הדרך גיליתי שלא החליפו פילטר מזגן במשך 4-5 שנים. מסכנה. פינקתי אותה בשמן איכותי ופילטר מקורי למהדרין. (אגב, לצרפתיות יש תקנים משלהם לשמן, ולא תאמינו מה השמן ה״סטנדרטי״ בארצנו עושה להן... ולכיס... אבל זה לפוסט אחר.)

ככה, כל בוקר, אחרי סבב גן ולפני העבודה, ״נגסתי״ עוד קצת ברשימה.

ומפה לשם היא הסתיימה.

בכלל לא תכננתי לגעת בג׳יפון. מה הוא צריך בכלל? האוטו ״בובה״!!!

אבל ברגע שלומדים להסתכל... פתאום אי אפשר לפספס.

כך יצא שיום אחד בו במקרה אני נסעתי בג׳יפון (אני מכור לצרפתיה, אלוהים יודע למה לקחתי את הקוריאני), העין תפסה משהו מוזר. יכול להיות שגלגל קדמי שמאל וגלגל קדמי ימין שונים זה מזה?

מבט מקרוב אישר - הבעלים הקודמים הצליב את גלגל קדמי שמאל, עם גלגל אחורי ימין. (למה הקומבינה? לא יודע)

מבט עוד יותר מקרוב אישר - גלגל קדמי שמאל לא כשיר להיות על הכביש בכלל.

גם אחורי ימין.

ו... גם הספייר.

לפנצ׳ריה יצאנו...

מקום שפעם פחדתי להיכנס אליו. עכשיו? מדבר בשפה שלהם סוף סוף.

תוך שתי דקות האוטו מורם על הליפט והמסיבה מתחילה. יש סבב הצלבות שלם כדי שהיום הזה יסתיים עם זוג מתאים מקדימה ומאחורה, עם ספייר תקין, בלי לשכוח שיש חיישן TPMS בכולם חוץ מבספייר.

״שב, תשתה משהו,״ הוא אומר לי.

״השתגעת?״ אני חושב לעצמי. האוטו על ליפט, הגלגלים מפורקים, ויש מזגן.

מתחיל לתקתק את הצ׳קליסט תוך התעלמות מנומסת מההצעות הנשנות לקפה.

קפיצים? בסדר.

בולמים? יבשים.

גרמושקות? ללא קרעים.

גומיות? פיקס.

רפידות?

בום!

גלגל ראשון - מהרפידה נשאר רק ברזל. בן הזוג שלו מהצד השני בדיוק באותו מצב. מקדימה? קצת יותר טוב. אבל בהחלט מתחת לעובי המינימאלי.

והכל רק עם העין - לא צריך כלים, לא צריך כוח, ללא מאמץ. ברגע שאתה מבין על מה אתה מסתכל - האוטו מדבר אליך. או במקרה הזה - זועק בקוריאנית לעזרה.

מעביר אצבע על הדיסקים וכבר ברור לי... היום הזה יהיה כבד בכיס.

״תגיד, מה אתה עושה?״ הפנצ׳ריסט שואל. אני מצביע על הקליפר.

הוא מסתכל.

מחוויר.

״אסור לך לנסוע ככה אפילו עוד דקה, אתה מבין?!״

מבין. מבין.

שעתיים וחצי לאחר מכן, הקוריאני כבר מתחת לבית. 2 צמיגים חדשים. ספייר תקין. בלמים תקינים. ואפילו אחרי שטיפה.

ואני? מסמן וי על כמה פריטים בצ׳קליסט, והולך לישון בהיי מטורף שהיום...

היום זכיתי להציל את האנשים הכי חשובים לי.

אם הייתי סומך על איזה טסטר עלום שם - אולי הייתי בוכה.

במקום זה, היום אני קו ההגנה האחרון. לא במקום אנשי המקצוע - אלא לצידם.

רעיון שלפני פחות משנה היה נשמע לי אבסורדי.

״אני? אני בכלל איש מחשבים. מה לי ולאוטו. לא מבין בזה כלום!״

רכב נראה היה לי מורכב ומפחיד ובלתי אפשרי לגישה לאדם בלי שום רקע. אבל עם ההדרכה של גיתאי - באמת שכל אחד יכול. אני ושאר הבוגרים ההוכחה לכך. גם אתם יכולים :)

אז מה קורה, הא? נרשמת כבר לסדנה? :) באמת שכדאי. זה בידיים שלך. לא רק האוטו והכיף - אלא מה שהוא מייצג: הבטיחות של היקרים לך.

אז יאללה... תלחצו על הלינק למעלה, ונתראה במפגש בוגרים הבא!